סרטון האנימציה אדמה על-פי שיר האיקו הבא:
אדמה / תומר סולומון 2006
אדמה: ילד הולך לו
מוסיקה של גלים וציפור.
איקו (Haiku) – סוג שירה כתובה שמקורה ביפן העתיקה. היא כוללת שתים עד שלוש שורות המתארות רגע או תמונת מציאות. כותב האיקו מעביר לקורא חוויה של קטע מציאות כפי שנתפסה בעיניו וקפאה לעולמים.
בשירי אדמה בשונה משרי איקו מסורתיים, שהמשורר מעביר את החוויה דרך עיניו, האדמה היא זאת שמעבירה את חווייתה. היא מרגישה צעדים שדורכים עליה היא יודעת שזה ילד לפי משקל גופו ויודעת את מצב רוחו לפי קצב ההליכה. בנוסף לכך שהיא מרגישה היא גם מספרת לנו את הסיפור או ליתר דיוק הסיפור נכתב על גביה בעקבות.
השורה השנייה מתארת את המקום – ים , שהוא המקום היחיד שרובינו משילים את נעלינו ודורכים עם רגליים ערומות על האדמה.
המוסיקה היא הקצב, האקראי, הטבעי והמרגיע של הגלים והרוח. הגלים מטהרים ושוטפים את השגרה אל מעמקי הים. הרוח שמניעה את הגלים מלטפת את פניו של הילד ולוחשת באוזניו. הציפור אמנם יכולה לצייץ ולשיר אך כוונתי הינה לדהייה שלה מעל הים כמשרטטת את מנגינת הרוח והגלים.
השיר נכתב מתוך געגוע לטבע, למגע האמיתי עם האדמה, שהיא בסיס קיומנו. הילד הוא אני הראשוני והתמים שהולך על האדמה ומדמיין שהיא חיה ומרגישה אותו. התחושה נותנת לו להרגיש שהוא לא לבד. שיש מי שמגן עליו – אמא אדמה.
בסרטון אדמה החול חי, נושם, פועם ומשרטט לנו את עקבותיו וקצב הליכתו של הילד שעבר. אנו לא רואים את הילד מכוון שהסיפור מסופר מנקודת מבתה של האדמה. בסרטון שלא בשיר העקבות נמחקות כדי להשאיר מקום לסיפור חדש. האדמה סופחת אליה אין-סוף סיפורים זהו אחד מהם.